מאמרים

פסיכולוגיה רפואית

פסיכולוגיה רפואית

פסיכולוגיה רפואית

מאת יהודה ניניו

פסיכולוגיה רפואית היא תחום מומחיות בפסיכולוגיה, שעוסק בליווי ובהעצמת חולים, בני משפחותיהם וצוותים רפואיים וסיעודיים. ההכרה ההולכת וגוברת מצד הקהילה הרפואית בחשיבותה של האינטראקציה בין גוף לנפש, הביאה במרוצת השנים לחיזוק מעמדה וחשיבותה של הפסיכולוגיה במסגרת השירותים הרפואיים.

עדויות מחקריות משני העשורים האחרונים מצביעות על כך שהכרה מוקדמת בגורמים הפסיכולוגיים הקשורים במצבים רפואיים שונים (למשל בעיות לב, סכרת, מחלות דרכי העיכול) וטיפול בהם, מצמצמים בשיעור ניכר את התקדמות המחלה, מפחיתים סיבוכים רפואיים על רקע ניהול לא נכון של החולה את מחלתו, מעצימים תפקוד יום יומי בבית ובעבודה, מורידים את צריכת התרופות (נוגדי כאב, שינה, נוגדות חרדה ודיכאון) ומפחיתים במידה ניכרת את ההוצאות הכספיות על טיפולים ואבחוני יתר רפואיים.

הפסיכולוגיה הרפואית מוכרת היום, בישראל ובעולם, כתחום בין-תחומי שמגשר בין מקצועות הפסיכולוגיה למקצועות הרפואה באמצעות יישום הידע המחקרי בעבודת השדה הקלינית. מוקד הטיפול בדיסציפלינה זו הוא בחולה ובהתמודדותו עם המחלה או הפגיעה הגופנית ממנה הוא סובל, ובמצוקותיו הנובעות מאבחונה ומהטיפולים הרפואיים שניתנים לה.

בשונה מגישת הפסיכולוגיה הקלאסית/ מסורתית, המתמקדת באבחון הפרעות פסיכיאטריות ובטיפול בהם (כלומר, מיקוד במה שחסר לאדם, בפתולוגי, ובמניעת פגיעה עצמית שלו), הפסיכולוגיה הרפואית מתמקדת במצבים פסיכולוגיים שמלווים מצבים רפואיים, בשימור בריאות מנטאלית וגופנית, במניעה של התפתחות חולי ובמיקוד בכוחות הנפשיים העומדים לרשותו.
לדוגמה: פסיכולוג רפואי עשוי לטפל באדם שאובחן כחולה בטרשת נפוצה, תוך התמקדות בחוסר ההיענות שלו לטיפול הרפואי, אם משום שאיבד תקווה ואם משום תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי (למשל אינטרפרון-בטא המוביל לדיכאון ועייפות גבוהה), וכל זאת מבלי לייחס לו אבחנה פסיכיאטרית של הפרעת חרדה, אישיות מתנגדת/נמנעת או פוסט טראומה עם מאפיינים דיכאוניים, ומבלי להרחיב את המוקד של הטיפול למערכות יחסיו בעבר והתנסויותיו העבריות. בכך הוא משחרר את החולה (ואת עצמו) מכבלי ההגדרה והסטיגמה ומתפנה לעסוק במוקד הבעיה העיקרית בהווה ובהתאמת התערבות נכונה.

כשיעלה (שם בדוי), חולת סכרת בת 22, הגיעה לפגישה עמי עקב לחץ משפחתי שנבע ממשבר בינה לרופא שטיפל בה (שציין בפגישה שבה נכחו הוריה, ש"אם החלטת להתאבד תעשי זאת לבד, לא אתי"). יעלה הרגישה שהיא איבדה את כל מי שיכלה לסמוך עליו. בתחילת הפגישה היא אמרה לי: "הייתי בסרט הזה בעבר (מפגש עם פסיכולוגית), ואני לא מוכנה שאף אחד יגיד לי שאני חייבת להקפיד על הטיפול והתזונה, ואני לא מוכנה לקחת שוב תרופות נגד דיכאון. אני לא בדיכאון". מאוחר יותר אמרה: "שתדע לך שאין לי סבלנות שוב לספר איזו ילדות היתה לי ואיזו תלמידה הייתי בבית הספר".
הבטחתי ליעלה שאני כאן בשביל להבין יחד אתה את המשבר הנוכחי ביחס לטיפול שהיא דוחה, ושאני מאמין שבהתנהגות שלה יש סדר והיגיון פנימי, גם אם אין אף אחד סביבה שמסכים אתה. למשל, ציינתי, דחיית טיפול שדורש כל כך הרבה הקפדה ותשומת לב לפרטים הוא עניין מתיש, ורק אדם מאוד אובססיבי עשוי להרגיש אתו "טוב", ושאם היא אדם רגיל ונורמלי, כמו שאני מאמין, זה רק סביר שתרצה לנער מעליה את השגרה הכפויה הזאת. "אבל בואי ננסה להבין מה באמת מפריע לך" אמרתי, "מה את מבקשת 'להקיא החוצה', כלומר לדחות, כי קשה לעכל אותו".

נפגשנו לעשרה מפגשים טיפוליים שבהם התמקדנו רק בדבר אחד: המאבק הפנימי בין הזהות שלה כחולה לזהות הבריאה שבה, ויישוב הסכסוך הפנימי.

יעלה החליפה רופא (שוחחנו רבות על איך הדרך הנכונה לבחור רופא שילווה אותה כשותף לאורך השנים הבאות) ומנהלת כיום את מחלתה בהצלחה גדולה.

הפסיכולוגיה הרפואית ממוקדת בשינוי בהווה, תוך הנחת יסוד שמול המטפל יושב אדם נורמלי (החולה) שמצוי בסיטואציה לא נורמלית (המחלה). אנחנו לא מתייחסים למצוקתו הנפשית ככזאת הנעוצה בעברו של האדם או בבעיה בהתפתחותו, אלא בהתפתחות טבעית נוכח אירועי החיים הקשים בהווה.

לכן, המיקוד הוא בהעצמת החולה ובלימוד סגנונות התמודדות יעילים ומקדמים החלמה (וויסות סטרס-עצמי, חיבור לכוחות, חיזוק מקורות הזנה, תקשורת מקדמת עם הרופא, ניהול שגרה בריאה וטיפול בהתנגדויות לשינוי).

הפסיכולוגיה הרפואית היא תחום מומחיות שעדיין סובל מחבלי לידה בכל הקשור למודעות הציבור וקהל אנשי המקצוע לתרומתה ולמקומה. קופות החולים, הרופאים המקצועיים, רופאי המשפחה, צוותים סיעודיים ואנשי בריאות הנפש רק מתחילים בעשור האחרון להכיר במומחיות זו ובתרומתה לטיפול נפשי נכון יותר עבור אוכלוסיית החולים, ובכל שבוע אני נתקל במנהל רפואי/רופא/אחות/עובד סוציאלי, ששואל אותי "יש בכלל דבר כזה (פסיכולוגיה רפואית)?"

הגורמים התורמים להעלאת המודעות והשיח בנושא הם המחקרים רחבי ההיקף בתחום הפסיכולוגיה הרפואית בארץ ובעולם על ממצאיהם החשובים (למשל, שדיכאון מעלה את הסבירות להתקף לב שני בלמעלה מפי שלושה), צוותים רפואיים שדורשים פסיכולוג שמבין את מה שהם עושים (מאפייני המחלה, מצוקות נפשיות ייחודיות בתגובה למחלה ולטיפול הרפואי) ואת המערכת שבה הם פועלים (מיעוט משאבים, הרבה עומס, חתירה להצלחה), וחשיפה הולכת וגוברת בתקשורת ההמונים (טיפול בכאב ללא חומרים כימיים. באמצעות היפנוזה, למשל).

עם זאת יש גם כמה מגבלות וחסמים משמעותיים שמונעים טיפול מתאים לכל חולה: אנשי מקצוע שלא מספיק מעודכנים במחקר הפסיכולוגי-רפואי העכשווי, הרגלים וחוסר הבחנה של הציבור ("מה זה משנה לי למי אני הולך"), והימנעות הקופות מלממן תקנים לפסיכולוגים רפואיים (מתחילה רק כעת מגמה לשילוב פסיכולוגים רפואיים בחלק מהקופות).

הפסיכולוגיה הרפואית בישראל עוברת בימים אלה מהפך, מתחום בו עוסקים פסיכולוגים ספורים (שנות ה-80 וה-90) לתחום אקדמי ויישומי שמונה כיום למעלה ממאה אנשי מקצוע שעובדים כמעט בכל בתי החולים בארץ ושלוקחים חלק בכנסים מדעיים בכל העולם. עשרות ירחונים מדעיים מוקדשים כיום בעולם למחקר בפסיכולוגיה רפואית, וההבנה של אנשי הרפואה כי הפסיכולוגיה הרפואית מעשירה את הטיפול הרפואי הולכת ותופסת תאוצה.

למעלה מ-40% מהאנשים הסובלים ממצוקת חרדה ודיכאון כיום פונים לרופא המשפחה שלהם ומקבלים עזרה במרפאה שאיננה קשורה לבריאות הנפש. הפסיכולוגים הרפואיים הם השותפים הטבעיים של הרופאים לטיפול אינטגרטיבי גוף-נפש בחולה ומביאים להעצמת אפקט הטיפול הרפואי והטמעת אורך חיים בריא שנכון לחולה.

בחזרה למעלה

לחץ שחיקה ומחלה

לחץ נפשי, שחיקה נפשית ומחלה - איך יוצאים מזה?

מצבים של לחץ נפשי ושחיקה נפשית עלולים לגרום לבעיות גופניות חמורות. הפסיכולוגיה הרפואית מציעה דרכים להתמודד עם המצב ואפילו לצאת ממנו חזקים יותר

מאת יהודה ניניו

לחץ נפשי, שידוע גם כ"דחק נפשי" או כ"סטרס", הוא תופעה נפוצה ונורמטיבית בעולם המודרני. לחץ גורם להורמונים לנוע בגוף, לצמיחה להתרחש, ללב לתפקד, לשרירים לנוע, ולנפש האדם להסתגל לשינויים התכופים בחייו. אז אם לחץ יכול להיות כל כך חיובי, מה בעצם הבעיה אתו? או יותר נכון, מתי הוא הופך לבעיה שבה צריך לטפל באמצעות פסיכולוגיה רפואית?

כאשר אנחנו לומדים חזק לפני בחינה חשובה, עובדים כבר כמה שבועות על פרויקט שסופו לא נראה באופק, או רצים מרופא לרופא, כי "הכאב הזה פשוט לא מפסיק", אנחנו עלולים להגיע למצב של תשישות - פיסית ונפשית.

כאשר אין לנו אפשרות לנוח ולמלא את המצברים שלנו, כל אחד בדרכו, וכאשר אין אפשרות להימלט מסחרחורת האירועים ומהדרישות הבלתי פוסקת, עלולה להתחיל להיווצר אצלנו שחיקה נפשית. ככל שהשחיקה מתמשכת, כך גם מתחילות להיווצר פגיעות, בהתחלה קטנות ואחר כך גדולות יותר, בגוף שלנו, באופן שבו אנו מעבדים תחושות ובאמונות שלנו לגבי החיים.

שחיקה נפשית ומחלה גופנית

מצב של שחיקה נפשית עלול לגרום שינויים שליליים באופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו ולסובבים אותנו. בסיטואציה זו צצים ועולים משפטים שליליים כגון: "אני כבר לא בן אדם", "אני כבר לא מכירה אותך", "הפכתי להיות אדם בלי שמחת חיים", "אני לא סובל את החיים שלי/אותך/את העבודה שלי" וכו'.

לאחר מכן, אנחנו "פתאום" מתחילים לחוות ירידה במצב הרוח; המשקפיים שדרכם אנו רואים את העולם נצבעים בגוונים כהים; לפעמים הלב דופק ומתחילות לצוץ חרדות קטנות; הגישה שלנו לחיים נעשית יותר ויותר צינית; מופיעה עלייה בצריכת כמויות מזון, אלכוהול ולפעמים אף תרופות משככות כאבים וסמים שאמורים לעזור לנו; אנחנו עושים ניסיונות להראות שהכל בסדר ושיש לנו ביטחון עצמי, אבל אפילו אנחנו לא ממש קונים את זה.

לאחר מכן, אנחנו מתחילים להרגיש חולים, פיסית, על בסיס יום-יומי. רוב הזמן אנחנו עייפים ורוצים פשוט לשכב ושיעזבו אותנו בשקט, אבל מצד שני, השינה שלנו גרועה, אנחנו סובלים מיותר ויותר כאבי ראש, מהתקררוות, מערכת החיסון מתחילה לקרוס, העיכול הופך רע, ואנחנו סובלים משלל בעיות רפואיות שונות ומשונות.

זה יכול לקרות לנו בגיל 16, בגיל 32 או בגיל 65. לשחיקה ולחולי אין גיל ואין מגדר קבועים.

מחלה יכולה להיות אמנם תוצאה של לחץ נפשי ושל שחיקה נפשית, אך היא גם גם עלולה לגרום להם. כלומר, מצבים רפואיים מסוימים (כמו מחלות דלקתיות, תזונה לקויה, חוסר איזון בבלוטת התירואיד, טיפולים כימותרפיים, וכאב כרוני), יכולים לגרום לתגובות לחץ גופניות ולהוביל לתשישות.

בנוסף, מחקרים מראים באופן חד-משמעי שבני אדם שמטפלים בבן משפחה חולה באופן קבוע ומתמשך נמצאים בסיכון גבוה לפתח שחיקה נפשית וחולי גופני. ההסבר לכך פשוט: דאגה לחולה טומנת בחובה התמקדות כמעט מוחלטת בצרכיו ובפעולות הרבות הדרושות לקיומו, תוך התעלמות מצרכיו של המטפל (משפט טיפוסי של אם המטפלת בבנה הוא: "איך אני יכולה לחשוב על עצמי כשהבן שלי במצב כזה?").

לחץ נפשי כמקור של אנרגיה

הפסיכולוגיה הרפואית רואה את הלחץ הנפשי כמקור של אנרגיה, שבהתייחסות נכונה ניתן להשתמש בו לבניית חוסן רגשי, פיסי ומנטאלי ולייצר באמצעותו כוח חיים.

ממש כפי שאימון גופני בונה את השרירים ואת המסה הגופנית בתהליך פרדוקסלי (אימון, פגיעה ברקמת השריר, מנוחה, תזונה נכונה, שריר נבנה, המשך אימון, ושוב מנוחה וחוזר חלילה) כך גם האימון במסגרת של פסיכולוגיה רפואית מתחיל בפגישה עם לחץ נפשי וגורמיו, ממשיך דרך "פגיעה", או שינוי באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי של האופן שבו אנו רואים את עצמנו ואחרים, ומסתיים בבניית פרספקטיבה בשלה ואחראית יותר כלפי הגוף שלנו והחיים שלנו.

תהליך הלמידה שבמסגרתו המטופל מחזיר לעצמו את השליטה על הדחק בחייו ומשתמש בו לצרכיו הוא תהליך מפרה ומרתק. הצעד הראשון שעושה הפסיכולוג הרפואי במקרה כזה הוא להפגיש את המטופל עם צרכיו הגופניים הבסיסיים (שינה, תזונה, פעילות גופנית ) וללמד אותו להקשיב ולהיענות להם (כולל עבודה על התנגדויות ומקורותיהם: פיתוח מודעות להרגלים, ניסיון להבין מה עוצר אותי מלנהוג בדרך שמיטיבה אתי, מה המקור של הקשיים הנ"ל ומה ניתן לעשות על מנת לפתור אותם ולמצוא דרך התנהלות בריאה וקלה יותר).

משם, ממשיך הטיפול להעצמת מקורות ההזנה הנפשיים, ובכלל זה אימון בטכניקות פסיכו-גופניות שמותאמות עבור המטופל, כגון תרגילי הרפיה, טכניקות היפנוטיות, פוקוסינג (הקשבה למסרים מהגוף ולהשפעת הרגשות עליו) ועוד.

ההרכב והמינון של תכני ההתערבות של פסיכולוגיה רפואית תלויים במידה רבה במוקד הבעיה ובעוצמתה. בהתאם לכך, ינוע הטיפול עמוק יותר לעבר בנייה של מוקדי ביטחון עצמי וערך עצמי. כמו כן, ייבחן האופן שבו המטופל משתמש (או נמנע מלהשתמש) במגע ובתמיכה של חברים ובני משפחה.

לחץ נפשי כמקור של אנרגיה

חלק חשוב אחר בהתמודדות עם לחץ נפשי ועם שחיקה נפשית הוא בנייה הדרגתית של חוסן נפשי. חוסן נפשי הינו היכולת של האדם לעמוד בפני מצבי חיים מעוררי דחק ואף טראומתיים, תוך שימוש במשאבים שמצויים בתוכו ובסביבתו.

פיתוח חוסן נפשי נעשה באמצעות למידה שיטתית של התמודדות יעילה וחיובית יותר נוכח מצוקות החיים. תהליך זה כולל בתוכו שני שלבים עיקריים, האחד הוא היכרות עם הבעיה, עם הרגשות שהיא מעוררות והתפיסות שיש לי לגבי יכולתי להתמודד איתה, (כיצד לפרק בעיה למרכיביה, להבין את תפיסתי לגבי יכולתי להתמודד עם הבעיה, מה הם המכשולים והיתרונות שעומדים בדרך להתמודדות טובה יותר..), והשני אימון בהגמשת היכולות, פיתוח היכולת לאמץ תפיסות והתנהגויות שיוכלו להיטיב עם המצב ויקנו תחושת שליטה מוגברת.

בעבור מטופלים שמשתמשים באלכוהול או בסמים כאמצעי להתמודדות עם דחק ועם שחיקה, תוצע תוכנית התערבות קצרה וממוקדת לפני (או במקביל) לתהליך הפסיכולוגי.

ליצירת קשר עם מומחי הקליניקה ולקבלת ייעוץ ראשוניבחזרה למעלה

פסיכולוגיה רפואית ומחלות לב

פסיכו-קרדיולוגיה - מה לוקחים ללב ומה משאירים בחוץ?

הרפואה יודעת "לתקן" את הלב מהר מאוד ובדרך יעילה מאוד, אולם נשארת מצוקה רגשית גדולה הפוערת תחושות ומחשבות סביב הפגיעות הגופנית, חרדות מוות, שינוי בדימוי העצמי והגופני והתנהגויות של הימנעות מחזרה לתפקוד

מאת יהודה ניניו

יואל, גבר כבן 54, נשוי+4, יועץ השקעות בחברת פיננסים, מצא את עצמו מובהל לטיפול נמרץ לב לאחר שהתמוטט בזמן ישיבת הנהלה. ליואל ולמשפחתו נאמר שהוא חייב לעבור מיד השתלת דפיברילטור (מכשיר שמושתל בבית החזה סמוך ללב, ושאחראי להחזיר את קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי). זו היתה בשורה שהרגיעה באופן משמעותי את החששות הכבדים של כולם.

ההשתלה עברה בהצלחה, אבל שלושה חדשים לאחר מכן התקשר אלי ד"ר גורביץ', הקרדיולוג שמטפל ביואל, וביקש שאפגוש אותו. "מדובר באיש חזק", הוא אמר, "כיום לא נשקפת סכנה לחייו, אבל המשפחה אומרת שהוא מדוכא".

יואל סירב להיפגש עם פסיכולוג.

כחודשיים לאחר מכן התקשרה אלי אשתו ואמרה: "ד"ר גורביץ' המליץ לי לדבר אתך. יואל מסרב לקבל טיפול תרופתי (פסיכיאטרי) ואני לא יודעת מה לעשות. הוא בקושי יוצא מהבית, הולך לעבודה בלי חשק, כל הלילה הוא מטייל בבית, ולא מוכן לספר מה עובר עליו".

יואל עדיין עמד בסירובו להגיע לטיפול.

כמה ימים לאחר מכן קיבל יואל שוק חשמלי מהמכשיר והגיע למחלקת אשפוז לב בבית החולים. בשלב הזה הוא היה מותש, מבולבל וחרד. במשך ארבעת החודשים הבאים נפגשנו מדי שבוע.

כבר בפגישה השנייה היה ברור לשנינו שיואל מסרב "להרפות" ולחשוף בפני אדם אחר את המהומה שמתחוללת בתוכו.

תרגלתי עם יואל הרפית שרירים הדרגתית וטכניקת נשימה מרגיעה, שבסיומה הוא אמר: "אין לי מושג מה עשית לי, אבל זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שלא חשבתי על הלב שלי".

אט-אט חשף יואל כי הוא סובל ממחשבות קשות סביב המוות, רואה את הלווייתו תכופות בדמיונו, ומרגיש שגופו בגד בו (אף על פי שהוא תמיד דאג לו - אכל בריא ועשה ספורט) ושלעולם לא יוכל לחזור למי שהיה.

דיכאון, חרדה ולחץ נפשי מאיצים ומחריפים מחלות לב

חולה לב שעבר התקף לב, סובל מאי ספיקה או מהפרעות קצב, או שחווה סימפטומים גופניים אחרים הקשורים למצבו הלבבי, עובר דרך מסלול מורכב ומפרך של פרוצדורות רפואיות, טיפולים, מעקבים ושינויים אקראיים במצב בריאותו. כחלק מההתמודדות המורכבת עם המצב הרפואי עלולות לצוף גם תחושות של חרדה, חוסר אונים, איבוד שליטה ושינויים במצב הרוח.

בחיי היום-יום מבקש החולה לחזור לשיווי המשקל הנפשי שקדם למחלה. חולים רבים אכן מצליחים לעשות כן, אבל הצורך לחזרה מהירה לאיזון מדחיק במקרים רבים את העיבוד ההכרחי של האירועים מבחינה מנטאלית ורגשית. בנוסף, ישנם חולים שמתמודדים גם עם קשיים פסיכולוגיים קודמים, שלמרבה הצער מחבלים במאמצי השיקום של הגוף, ולעתים אף מעלים במאות אחוזים את הסיכון ללקות בהתקף לב נוסף או להחריף מצב רפואי קיים (בגלל חזרה להתנהגויות מסכנות כמו עישון, תזונה גרועה אורח חיים דוחק ולחוץ ונטייה להתפרצויות כעס).

במאמר חשוב שפורסם בשנת 1999 בירחון האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי (Circulation) על ידי ד"ר אלן רוזנסקי, קרדיולוג אמריקאי בכיר, ושותפיו, מדגישים החוקרים את הממצאים המרתקים בנוגע לקשר בין התפקוד הפסיכולוגי של האדם להתפתחות מחלות לב והחרפתן. לפי החוקרים דיכאון, חרדה, מאפיינים אישיותיים, בידוד מקשרים חברתיים ולחץ נפשי מתמשך בחיים הם חמשת הגורמים הפסיכולוגיים המרכזיים המובילים להאצת התפתחות מחלות לב והחרפתן.

ואיך כל זה קורה? לפי החוקרים, סטרס ומצב נפשי שלילי מתמשכים משפיעים ישירות על הפיזיולוגיה של הגוף: העלאת קצב הלב (הגברה באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית) ולחץ הדם, היצרות כלי הדם בכלל וסביב הלב בפרט, הגברת קצב הצטברות פלאק (רובד טרשתי) בכלי דם של הלב, הפרשת כמויות גדולות של ההורמון קורטיזול (שמחליש את המערכת החיסונית, מוריד צפיפות העצם ומחליש את הרקמות השריריות) והגברת הנטייה לייצור קרישי דם. החוקרים מצביעים על התרומה המשמעותית של התערבויות פסיכולוגיות היוצרות שינויים חיוביים בהתנהגויות הסיכון למחלות לב (אכילה לא-בריאה, עישון, העדר פעילות גופנית), מעצימות את היכולת של האדם לשלוט בסטרס שהוא חווה ובכך להשפיע על התהליכים הפיזיולוגיים שצוינו לעיל.

הפתרון: אימון פסיכולוגי רפואי

טיפול של פסיכולוגיה רפואית בתחום הקרדיולוגי בוחן את כל גורמי הסיכון הפסיכולוגיים העשויים להחריף את המצב הגופני של החולה, כפי שידועים מהמחקר הפסיכו-רפואי, ויחד עם החולה נבחנים יעדים לשינוי קוגניטיבי התנהגותי. המשפחה נכנסת לתמונה כאשר יש חשיבות בתמיכה בתהליך השינוי שעובר החולה כמו שינוי תעסוקתי או שינוי התנהגויות מזיקות.

היום הרפואה יודעת "לתקן" את הלב מהר מאוד ובדרך יעילה מאוד, אולם נשארת מצוקה רגשית גדולה הפוערת תחושות ומחשבות סביב הפגיעות הגופנית, חרדות מוות, שינוי בדימוי העצמי והגופני והתנהגויות של הימנעות מחזרה לתפקוד.

נא להוסיף פסקה קצרה שסוגרת את הסיפור של יואל - כלומר, כיצד הגיב לטיפול

ליצירת קשר עם מומחי הקליניקה ולקבלת ייעוץ ראשוניבחזרה למעלה

השמנת יתר

השמנת יתר

משקל עודף משמעותי עלול להוביל לבעיות רפואיות כגון יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב. ללא תהליך פסיכולוגי, היכולת לבצע תהליך שינוי אמיתי במצב של האדם השמן הוא למעשה חסר סיכוי

מאת יעל שרון

רינת, בת 48, נשואה ואם לשלושה, הגיעה לטיפול בקליניקה בעקבות אבחנה של מחלה כרונית שנגרמה בגלל השמנת יתר. היא סבלה ממשקל עודף משמעותי ועברה אינספור דיאטות כושלות, כולל תהליך הרזיה והשמנה של 25 קילוגרם בשנתיים האחרונות.

רינת היתה במשבר ופנתה לטיפול של פסיכולוגיה רפואית משום שהרגישה שהדיאטות לא עוזרות לה, ולמעשה רק מתסכלות אותה יותר, ומשום שהבינה שחייה מושפעים עמוקות מהשמנת היתר ומהדימוי העצמי הנמוך שלה.

השמנת יתר נחשבת כיום לאחת המגפות הבריאותיות הקשות ביותר. כ-1.7 מיליארד אנשים בעולם סובלים מהשמנה ומתוכם 300 מיליון סובלים מהשמנת יתר. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 נמצא כי 62 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מוגדרים כסובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגדיר את השמנת היתר כמגפה שיש להתמודד אתה בכל הכלים האפשריים, זאת בגלל הסיכונים הבריאותיים המשמעותיים שהיא עלולה לגרום: מי שסובל מהשמנת יתר הוא בעל סבירות גבוהה יותר ללקות במחלות כגון סכרת, לחץ דם גבוהה, מחלות לב ועוד.

בנוסף לבעיות גופניות, השמנת יתר טומנת בחובה התמודדויות רגשיות וחברתיות רבות. ידוע כי אנשים בעלי השמנת יתר סובלים מאפליה חברתית ומקצועית, זאת בעיקר בשל התפישות הסטריאוטיפיות הרווחות בחברה, לפיהן אדם שמן הוא עצלן, חסר משמעת עצמית, נעדר כוח רצון ובעל אופי חלש. סטיגמה זו היא הרסנית ועלולה להוביל להחמרת הסימפטומים השליליים שמהם הוא סובל.

רוב המבוגרים שסובלים מהשמנת יתר היו גם ילדים שמנים, שבמקרים רבים חוו מסכת התעללויות כבר מגיל צעיר מאוד. כתוצאה מכך, עלולים להיווצר אצלם קשיים משמעותיים ביצירת קשיים חברתיים ואינטימיים. פעמים רבות, אנשים אלה ימנעו מעצמם פעילויות חברתיות וישייכו זאת למשקלם, למשל: קושי לגשת לראיונות עבודה, לדייטים, למפגשים חברתיים, ועוד. הרצון לרדת במשקל והנטייה לבחור בדיאטות חריפות מובילים למעגל של כישלונות צורבים, שפוגעים עוד יותר בדימוי העצמי ושמגדילים את תחושת הכישלון האישי ואת אכילת היתר.

רינת, למשל, סיפרה במהלך הטיפול שבתקופות שבהן הרגישה שמנה, היא נמנעה לצאת מהבית, לא התלוותה לבעלה לאירועים חברתיים והרגישה שוויתרה על רוב חלומותיה משום שחשבה שלא תוכל להגשים אותם בגלל משקלה העודף והדימוי העצמי הנמוך שלה.

השמנת יתר וטיפול קוגניטיבי התנהגותי

הצורך הדחוף לטפל בבעיית השמנת היתר עולה כאשר הקשיים הפיסיים התפקודיים מתגברים ואליהם נוספות מחלות שונות, כגון: יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב, שחלק ניכר מהטיפול בהן טמון בשינוי הרגלי האכילה של המטופל.

ידוע שישנו היבט קוגניטיבי התנהגותי ורגשי להתמודדות עם בעיית השמנת היתר. הפסיכולוגיה הציעה מספר דרכים להתמודד עם הבעיה, כשהעיקרית שבהן היא הגישה שדוגלת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמתבסס על הבנת האמונות שהאדם מחזיק בהן בקשר להשמנה ולדימוי הגוף. אמונות אלה מובילות להתנהגויות שמשמרות את מצב ההשמנה ואת המצב הרגשי השלילי שהיא גורמת. מחקרים רבים עמדו על הקשר בין השמנת יתר לדימוי עצמי, לקשר עם האם, ליחסים בתוך המשפחה, ועוד. לכן, הטיפול באדם המתמודד עם השמנת יתר הוא כוללני וכולל נגיעה בכל תחומי החיים.

אין ספק כי ללא תהליך פסיכולוגי, היכולת לבצע תהליך שינוי משמעותי במצב של האדם השמן הוא למעשה חסר סיכוי.

הקליניקה לפסיכולוגיה רפואית מציעה התערבויות פסיכולוגיות אפקטיביות שנועדו לעזור למטופל להכיר בשורש הבעיה ובהשלכותיה על חייו. נקודת המוצא לטיפול ולשינוי היא חשיפת הסיבות שהובילו למצב ומציאת הדרך הטיפולית הייחודית לו, תוך שימוש בטכניקות ובגישות פסיכולוגיות: טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול דינאמי, טכניקות פסיכו-פיזיולוגיות (היפנוזה, דמיון מודרך), ועוד.

הבסיס לכל שיטות הטיפול הוא יצירת מרחב מוגן ופתוח להבנת ההשמנה כחלק ממארג החיים הכללי של האדם ולא כאלמנט נפרד. על מנת להתמודד עם הבעיה יש להבין, למשל, באיזה אופן השמנת היתר עוצרת את האדם מלחיות את חייו במלואם. במקרים רבים, המטופל עשוי לגלות כי ייתכן שאי-ההגשמה העצמית שלו לא נעוצה בהשמנת היתר שממנה הוא סובל, אלא השמנת היתר מהווה בעבורו הגנה מפני הגשמה עצמית, או מפני הכרה עמוקה יותר של רגשותיו.

בעיות רגשיות, תובנות חדשות ושינוי הרגלים

הנה מספר שאלות, שכל אחד יכול לשאול את עצמו על מנת להחליט אם יש צורך לפנות ולקבל כלים פסיכולוגיים להתמודדות טובה יותר עם השמנת יתר (השאלות מנוסחות בלשון זכר, אך מופנות הן לגברים והן לנשים):

1. האם בעקבות השמנת היתר אתה חש הגבלה וייאוש ומתקשה לעשות דברים בחייך?
2. האם השמנת היתר גורמת לך להרגיש אומלל רוב הזמן?
3. האם רוב הזמן אתה חושב "הלוואי ולא הייתי סובל מהמגבלה הפיזית שלי"?
4. האם אתה מרגיש שהשמנת היתר מסכנת את בריאותך ושאין בידיך כלים לשנות את המצב?
5. האם אתה חש רוויה ממעגל הדיאטות והכישלונות?
6. האם ברצונך לרדת לשורש הבעיה ולהצליח לעשות שינוי קוגניטיבי התנהגותי, רגשי, חברתי ופיסי כדי לשמר את השינוי החיובי לאורך זמן?

ליצירת קשר עם מומחי הקליניקה ולקבלת ייעוץ ראשוניבחזרה למעלה

חווית האישפוז

איך להתכונן לקראת אשפוז

תכנון מראש של תקופת האשפוז עשוי להפוך את החוויה לקלה יותר בעבור החולה ובעבור האנשים שמלווים אותו

מאת יהודה ניניו

החלטה של רופא לאשפז חולה יכולה לנבוע ממגוון רחב של סיבות, ביניהן בירור מעמיק יותר של הבעיה הרפואית, ביצוע פרוצדורה, ניתוח או קבלת טיפול מורכב.

יש אשפוזים דחופים, כאלה שאין זמן להיערך לקראתם, לעומת אחרים שנקבעים מראש. יש אשפוזים קצרים, ליום אחד, ויש כאלה שנפרשים לאורך שבועות רבים ולעתים אפילו חודשים.

כך או כך, אשפוז הוא חוויה שמעוררת לחץ נפשי, שמנתקת את האדם מרצף השגרה שלו ושמזמינה התנהגויות ותגובות נפשיות שליליות.

ברוב המקרים, החלטת הרופא לאשפז חולה אינה מלווה בהדרכה כיצד להיערך לקראתו. הרופא מיידע את החולה על מצבו, מסביר לו מדוע הוא נאלץ לאשפזו וסומך על כך שהוא ייענה להמלצתו או דרישתו.

בתוך חילופי הדברים כמעט ואין מקום לדון בשגרת החיים של האדם, במה שהוא נאלץ להותיר מאחור, בדרך הנכונה להיערך לקראת האשפוז, בשאלה מי יתמוך בו, במשפחתו או בילדיו בתקופה זו, ועוד.

בעיה זו הובילה את רונן (שם בדוי), חולה לב בשנות ה-40 לחייו, להימנע מניתוח להצלת חייו. במערכת הרפואית שטיפלה בו לא נמצא איש צוות שהבין כמה קשה לו לעזוב את הכל ולהתמסר לניתוח ולהשלכותיו. בגלל הקשיים "הלא-רפואיים" רונן החליט להעדיף את המשך השגרה המוכרת לו, לא להתאשפז, ובכך לסכן את חייו.

תכנון מראש של תקופת האשפוז עשוי להפוך את החוויה לקלה יותר בעבור החולה ובעבור האנשים המלווים אותו. הנה כמה נקודות מפתח (חלקן מתאימות גם לאשפוז לא צפוי) שיעזרו לכם לעבור בשלום את תקופת האשפוז בבית החולים:

1. על מי אפשר לסמוך – ערכו רשימה של כל האנשים שעליהם אתם יכולים לסמוך בתקופה זו. אלה יכולים להיות בני משפחה, חברים או שכנים. בחרו לפחות שני אנשים מתוך הרשימה וצרו עמם קשר. ספרו להם על האשפוז (מראש, אם הוא צפוי, או לאחר שאושפזתם, אם מדובר באשפוז פתאומי) ומקדו את בקשתכם מהם. כאשר הצד השני מבין מה אתם צריכים ממנו יותר קל לו להיענות (למשל: "אני צריכה עזרה במילוי טפסים בביטוח לאומי", או "אני צריך עזרה ל-X שעות בלילה ביום, במשך Y/ימים בשבוע").

2. לדבר על זה – אשפוז מייצר מתח. כאשר אנו נותנים מלים למתח, חושבים עליו בקול רם עם מישהו אחר שמסוגל להקשיב, אין ספק שיעלו רעיונות טובים שעשויים להקל על חווית האשפוז. הדיבור מאפשר לחששות שמקננים בקרבנו לקבל צורה ושם ובכך מזרז העלאת פתרונות טובים. זה מפתיע לפעמים לפגוש זוגות צעירים, שאחד מהם מאושפז, ושהפעם הראשונה שהם מדברים על הכאוס שמייצר האשפוז הוא כאשר הם נשאלים על כך על ידי איש מקצוע (אחות/עובד סוציאלי/פסיכולוגית). הדיבור מייצר הקלה, ואולי חשוב מכך מעודד מציאת פתרונות וקבלת עזרה מאחרים.

3. להציג מידע רפואי – הרופא הפנה אתכם לאשפוז, אולם לא תמיד יש בידיו מסמכים שמתעדים את ההיסטוריה הרפואית שלכם. במהלך האשפוז מקבלים הרופאים החלטות גם על סמך המצב הרפואי שקדם לאשפוז. העדר מידע שכזה (בתי החולים לא מחוברים למחשבי קופות החולים או הקליניקות/מכונים שבהם ביקרתם בעבר) עשוי לשלוח אתכם לבדיקות אבחון מיותרות, או לחילופין לקבל טיפול תרופתי שלא לוקח בחשבון את ההיסטוריה הרפואית שלכם. אל תשכחו שבתנאי הלחץ של אשפוז לא תמיד אנחנו זוכרים מה עבר עלינו לפני עשר שנים ויותר כשאושפזנו לצורך טיפול אחר. הפתרון: תיקייה ובה כל המידע הרפואי שלכם - שמות התרופות שאתם נוטלים; מכתבי סיכום מרופא משפחה/רופא מקצועי/יועצים רפואיים שטיפלו בכם; סיכומי אבחונים שעברתם בעבר (רנטגן, CT וכו'); אלרגיות למזון או לתרופות; פרטי התקשרות עם קופת החולים/הביטוח הרפואי שלכם לעת צורך; מכתב אפוטרופוסות (בנוגע לחסרי ישע שבטיפולכם).

4. לבקר במחלקה – למטופל שהאשפוז שלו צפוי וידוע מראש מומלץ לבקר במחלקה טרם אשפוזו. רובנו נמנעים מכך מטעמים מובנים, אבל לא הרבה מאתנו מבינים את החשיבות של ביקור כזה. מרגע שהחולה מאושפז הוא מביט על המקום מעמדה של תלות, בעוד שהגעה מוקדמת נעשית מעמדה של עצמאות. מה שרואים לפני אשפוז לא רואים באותה מידה במהלכו. גם במבט קצר שכזה אפשר להכיר את הדינמיקה של המחלקה ושל אנשי הצוות בה; להתאים ציפיות למה שקורה בפועל; לדעת כמה אנשים מאושפזים בחדר; לשאול איך קוראים לאחות הראשית; איזו אווירה יש במחלקה; מהי המדיניות לגבי מבקרים בחדר (והאם יש בכלל אפשרות לבני משפחה לישון אתכם בחדר) וכו'.

5. לברר מידע טכני חשוב – יש מי מאתנו שיש לו צרכים מיוחדים שקשורים באמונתו (כשרות המזון, מקום תפילה וכו'), במגבלותיו הגופניות, בצרכיו הנפשיים (חלון בחדר, טלוויזיה, פרטיות), בתקשורת עם אחרים (דובר שפה זרה) או בכל צורך אחר שייחודי לו. אין כל בעיה לקבל מידע על האופן שבו המחלקה יכולה להתמודד עם צרכים ייחודיים אלה. כל שצריך הוא להתעניין, לשאול ולשכוח מתדמית הנודניק. אין הביישן למד, ועל אחת כמה וכמה אין זה הנמנע מלשאול.

באשפוז, אנו לא מאשפזים רק את גופנו - כל החיים שלנו מתאשפזים, ואתם לא אחת מתאשפזת גם כל המשפחה. התייחסות רצינית לנקודות החשובות ברשימה הנ"ל עשויה להפחית את המתח הנפשי ואת הכאוס שטומן בחובו אשפוז בבית חולים. יותר מכך, התמודדות עם השאלות האלה אף עשויה להשפיע על הבחירה שלנו היכן להתאשפז, באיזה בית חולים ובאיזו מחלקה.

ליצירת קשר עם מומחי הקליניקה ולקבלת ייעוץ ראשוניבחזרה למעלה

פסיכולוגיה רפואית ומחלות מעיים

מחלת מעי, קוליטיס, IBS, IBD (מעי רגיש)

נועה, בחורה צעירה בת 20, השתחררה מהצבא לאחר שנת שירות כמתנדבת בשל מחלת הקרוהן. לאחר סיום השירות החליטה נועה שהיא כמו כל חברותיה רוצה לצאת לטיול אחרי הצבא, לראות עולם ולהרגיש חופשייה ומשוחררת. בשל מחלת הקרוהן הצעד הראשון לטיול לחו"ל התחיל אצל הרופא שהיה מסויג לגבי הנסיעה אך השאיר את ההחלטה בידי נועה. לבסוף החליטה למרות התנגדות הוריה, לנסוע לשלושה שבועות בלבד. לקראת הנסיעה החלה נועה להרגיש חרדות שמא עשתה טעות ומה יקרה בארץ זרה אם תרגיש לא טוב. היא ניסתה לשכנע את עצמה שהכול יהיה בסדר, וכך מילאה את התיק בתרופות, ויטמינים ושאר תוספי תזונה המסייעים למערכת העיכול שלה להיות מאוזנת. למטוס נועה עלתה עם התיק וחרדות רבות שהציפו אותה, כבר בטיסה היא התחילה להזיע ולהרגיש רע, הבטן כאבה והיא לא טעמה מהאוכל בטיסה. כל ניסיונותיה להירגע לא צלחו והיא הרגישה לבד. את יומה הראשון בתאילנד בילתה נועה בשירותים ובצהריים הרימה טלפון להוריה – "תקדימו את הטיסה אני רוצה הביתה, המחלה משתלטת עלי". נועה חזרה לארץ ולאחר ביקור אצל רופא נרגעה הרגשתה בבטן אך היא הרגישה בודדה ושונה, היא הרגישה שהמחלה השתלטה על אישיותה והגדרתה.

מחלות מעי דלקתיות

נועה סובלת ממחלת קרוהן שהינה מחלה מקבוצת מחלות מעי דלקתיות הכוללת גם את מחלת הקוליטיס. מחלות אלו מתבטאות בדלקות באזורים שונים של המעי כאשר הביטוי הקליני נרחב והן אינן מדבקות. המחלות מוגדרות כמחלות אוטואימוניות והינן מחלות כרוניות שילוו את החולה בהם לאורך כל חייו. הסימפטומים מגוונים: מספר יציאות רב, שלשול מתמשך שברוב המקרים מלווה בכאבי בטן, אי נוחות ורגישות בבטן. לכל זאת נלווים גזים, נפיחות ותחושת מלאות וכבדות לא נעימה הגורמים לסבל רב. יש הסובלים גם מירידה במשקל, חום וחוסר תיאבון, עייפות ותחושה חולי כללית, כאבי שרירים ותשישות, תחושת חוסר ערך ודיכאון.

בדומה לקרוהן, תסמונת המעי הרגיש הינה הפרעה תפקודית בצינור העיכול המאופיינת בשינויים בהרגלי היציאות וכאבי בטן. זוהי אחת הפתולוגיות השכיחות ביותר של מערכת העיכול, אך בד בבד מהתופעות הפחות מובנות. עד לפני זמן לא רב רופאים רבים לא התייחסו אל סימפטומים אלו כאל מחלה שצריך לטפל בה אלא כאל ביטוי פיזיולוגי למצוקה פסיכולוגית כלשהי. ככל הנראה מדובר על שינויים בתנועתיות המעי ורגישות גבוהה של החולים לגירויים תחושתיים מהמעיים.

לחץ וחרדה משפיעים על חומרת הסימפטומים של המחלה

מחקרים רבים מצביעים על כך שמקור המחלה הוא במערכת העצבים המרכזית ופחות במעי, כשהנוירוטרנסמיטר המעורב בכך הוא הסרוטונין. לאור זאת ניתן להבין מדוע תסמיני המחלה מושפעים מאד ממצבי לחץ וחרדה, מצבי רוח וגורמים פסיכו-סוציאליים שונים כמו התעללות פיזית ומינית בעבר. שכיחות תסמונת המעי הרגיש נעה בין 5-20% מהאוכלוסייה. אצל מרבית החולים ביטויי התסמונת הם קלים והם אינם פונים לטיפול רפואי. התסמונת מאפיינת בעיקר אנשים צעירים, בד"כ לפני גיל 45. 70% מהחולים הן נשים.

טיפול פסיכולוגי רפואי במחלה כרונית

המאפיין החשוב ביותר מבחינת ההשפעה הנפשית של המחלה הינה היותה מחלה כרונית, דהיינו, מצב בריאותי שילווה את האדם הסובל מהמחלה לאורך כל חייו ויחבור לביוגרפיה האישית שלו. המחלה והסימפטומים מורכבים ומושפעים מגורמים שונים כדוגמת טראומות בעבר, וחרדות ולחצים שונים בהווה, כאשר טיפול פסיכולוגי רפואי מטרתו לסייע למטופל ללמוד לחיות עם הסבל הגופני הנגרם מהמחלה, וכן להפחית את הסבל הנפשי הנלווה למחלה ולמנוע הידרדרות במצב הרוח.

השלב הראשון לטיפול נפשי במחלות מעי הינו מתן הסבר נאות לגבי מהות המחלה, ויחס אמפאטי של המטפל למטופל ולסיפור חייו. על מנת להחזיר למטופל את תחושת השליטה על גופו שמתערערת בעקבות המחלה, פסיכולוגים רפואיים מטפלים בשיטות טיפול קוגניטיבי הכוללות הרפיית שרירים, נשימות וביו-פידבק. בנוסף, מטרת הטיפול הנפשי הינה לחזק את המטופל, למנוע שחיקה נפשית העלולה להיגרם בשל כרוניות המחלה וללמד את המטופל להאמין בעצמו ובכוחותיו להתמודד עם המחלה ולחיות עד 120 באיכות ורווחה מרבית.

המקרה של נועה בת ה-20 והידרדרות מצבה הנפשי יכול היה להימנע אילו פנתה לפסיכולוג רפואי. לחולי מחלות המעי צפויים חיים ארוכים, מטרת הטיפול הנפשי לדאוג שיהיו אלו חיים מלאים ואיכותיים.

בחזרה למעלה

פסיכולוגיה רפואית וכאב

כאב, עובר ושב

פסיכולוגיה רפואית מציעה טיפול נפשי כדרך להתמודד עם כאב גופני

כאב הוא חוויה תחושתית ורגשית בלתי נעימה, הקשורה לנזק ממשי או פוטנציאלי לרקמות, או שמתוארת במונחים אלה. במלים פשוטות יותר ניתן לקבוע שכאב מורכב ממרכיב תחושתי לא נעים ומרכיב רגשי של חוסר נוחות. ניתן לסווג את הכאב לחד (אקוטי) ומתמשך (כרוני). מבחינה נפשית, כאב חד מאופיין בתחושת חרדה, רתיעה, לחץ וחוסר שקט, ואילו כאב מתמשך מאופיין בחוסר אונים, דיכאון, עצבות, והגבלה תפקודית.

באופן אבולוציוני, נראה שלכאב יש תפקיד חיוני והכרחי: להזהיר אותנו מפני נזק לגופנו. בעקבות תחושת הכאב אנו נוטים להגן על האיבר הכואב או לקרוא לעזרה על מנת להקטין את הנזק שנגרם לנו.

במקרים רבים הכאב יוצר בעיה בפני עצמה, שדורשת טיפול רב-ממדי, הן בכאב הפיזי והן בהשלכותיו הנפשיות. צוותים רפואיים מתמחים בשיכוך כאב חד, שנגרם מתאונות ומניתוחים. בנוסף לכך, במסגרת מרפאות כאב ייעודיות מטופלים חולים עם כאבים כרוניים, שסובלים ממגוון של מצבים רפואיים, החל מבעיות בעמוד השדרה ועד למחלות ממאירות.

חרדה ושחיקה נפשית בעקבות כאב כרוני

הטיפול בכאב מהווה אתגר לרפואה, בעיקר כאשר מדובר בכאב כרוני, שלעתים קרובות יוצר פגיעה קשה באיכות החיים, ברווחה הנפשית, בהסתגלות למעגל העבודה ובכלל להתמודדויות היום-יומיות. חולים הסובלים מכאב כרוני מועדים לשחיקה נפשית בשל חרדות והתעסקות מרובה עם הכאב והשלכותיו לעתיד. חולים הסובלים מכאב כרוני מועדים לשחיקה נפשית בשל חרדות והתעסקות מרובה עם הכאב והשלכותיו לעתיד.

בחזרה למעלה